ברוכים הבאים למונית המכס 

רקע

בימים האחרונים (30.10.24), הכריע בית המשפט בהליך של סעד זמני לגבי שחרור כלי רכב שנתפס במכס. היבואן הצהיר בעת השחרור שמדובר במונית ובשל כך שילם מסי יבוא מופחתים. המכס ניהל מעקב וגילה, לטענתו, שאין מדובר במונית, ועל כן תפס את כלי הרכב ודרש את מלוא המיסים. החלטת בית המשפט תמכה באופן עקרוני בעמדת המכס בעניין התפיסה, אך מתוך התחשבות ביבואן, התירה לשחרר את כלי הרכב לידיו בכפוף להפקדת ערובות ותשלום המס ורישום שעבוד לטובת המכס (1). 

מה היה סיפור המקרה?

חברה ייבאה לישראל בחודש נובמבר 2023 רכב מרצדס בנץ דגם AMG GLE 53 וסיווגה את הרכב כ"מונית", פטור מותנה, בעת שחרור מן המכס. בהתאם להצהרה זו, שולמו מסי יבוא מופחתים החלים על מונית, במקום מסי יבוא מלאים החלים על רכב פרטי/מסחרי שאינו מונית. החברה מחזיקה במספר מוניות נוספות וברשותה רישיונות מתאימים. החברה טוענת כי בינואר 2024 הותקנו ברכב הכובע וסימני ההיכר של מונית, אך הליך התקנת מונה לא הושלמה בשל טעות של חברת ההתקנה, ולנוכח המצב הבטחוני העניין לא הושלם. 

בחודש מאי 2024 תפס המכס את הרכב כשהוא חונה במוסך של התובעת, לאחר חקירה, בחודש אוגוסט הודיע המכס על חילוט הרכב. 

המכס טען כי בעת התפיסה, הרכב לא שימש כמונית, הרכב נעדר כל סממן חיצוני של מונית, לא היו עליו מדבקות, לא הותקן "כובע", לא היה מונה פעיל, ולא הייתה לוחית המציגה את פרטי הנהג. המכס טען כי לשיטתו, אותו רכב שימש באופן פרטי את מנהל החברה לצרכיו הפרטיים לנסיעות הביתה ובחזרה, ולא לצרכי מונית. המכס טען בין היתר כי הרכב נצפה עובר בכביש 6 ללא סימני היכר של מונית.

המכס טען עוד כי המיסוי על רכב רגיל הוא 7% מכס, 83% מס קניה ו-17% מע"מ, ועל מונית מוטל 8% מס קניה בלבד.

המכס הדגיש כי קיימת תופעה של בעלי מוניות המייבאים רכבי יוקרה בפטור מותנה למונית, אך בפועל, כלי הרכב אינו משמש כמונית ובכך הם מתחמקים מתשלומי מס ופוגעים בקופה הציבורית.

המכס הדגיש כי עלות כלי הרכב כ-500,000 ש"ח, ושולם מס קניה של 8% בלבד במקום המס המלא שהיה אמור להיות כמעט 325,000 ש"ח. על כן, הוציאה לחברה גרעון להשלמת תוספת המס בסך של כ-290,000 ש"ח. המכס טען עוד, כי על פי סעיף 154 לפקודת המכס, נדרשת החברה לשלם את המס אגב מחאה ורק אז רשאית היא להגיש תביעה לבית המשפט. 

מנגד, טענה החברה כי הרכב הוא בעל סימנים של מונית, הרכב נתפס כשהוא חונה במוסך ולא "על חם" בזמן נהיגה, הרכב נסע במשך חודשים ספורים כ-25,000 ק"מ - מרחקים גדולים המאפיינים מוניות ולא רכב פרטי, והרכב מבוטח כמונית.

החברה טענה כי חילוט הרכב ע"י המכס הוא צעד קיצוני ולא מידתי, שיפגע קשות במנהל החברה שהרכב משמש עבורו כמקור פרנסה עיקרי, ויביא לביטול הסכמים שנכרתו איתו לבצע הסעות מיוחדות.

מה פסק בית המשפט?

בית המשפט קבע על סמך הראיות בתיק, כי הרכב נתפס ללא הכובע המותקן על גג המונית, הכובע היה בתא המטען, המונה לא היה פעיל, וכמעט ולא היו סממנים של מונית ברכב בעת שנתפס.

על כן, בשלב מקדמי זה, קבע בית המשפט כי החלטת המכס לתפוס את הרכב בחשד שלא שימש כמונית, הייתה סבירה.

על אף זאת, החליט בית המשפט להתחשב בחברה וקבע כי הרכב יוחזר לידיה, בתנאים הבאים:

יירשם שעבוד על הרכב לטובת המדינה, כך שלא יהיה ניתן למכור אותו או לעשות בו שינויים; החברה תקים ביטוח נזקי רכוש מקיף לרכב, והמדינה תהא המוטב בפוליסה; החברה תשלם את המס שנדרש ממנה, אגב מחאה, בסך של כ-290,000 ש"ח; החברה תפקיד בקופת בית המשפט פקדון ע"ס 50,000 ש"ל להבטחת הוצאות המדינה; 

בית המשפט בחר שלא לחייב בהוצאות משפט בשלב זה אף אחד מן הצדדים.

מה ניתן ללמוד מן ההחלטה?

צו תעריף המכס מגדיר בכלל נוסף ישראלי מס' 1(ג) לפרק 87, כי "מונית" לצרכי מכס, היא כהגדרתה בפקודת התעבורה. פקודת התעבורה מגדירה בסעיף 1 "מונית" כ: "רכב מנועי המיועד להסיע עד עשרה אנשים מלבד הנהג ואשר צוין ברשיון הרכב כמונית".

כללים 4-6 לפרק 87 קובעים את שיעור מס הקניה שיוטל על כלי רכב, כאשר ברירת המחדל היא 83% (לפני הפחתות), ועל מונית שמשקלה נמוך מ-3.5 טון, מוטל מס קניה של 8%. מונית שמשקלה עולה על 3.5 טון פטורה ממס קניה. על מונית גם לא מוטל מכס.  

סיווג כלי רכב כ"מונית" בעת היבוא הוא תחת הגדרות של "פרט מותנה", כלומר היבואן נדרש לקבל אישור של המכס לסווג בפרט זה ולהציג ראיות משכנעות, כאשר המכס שומר לעצמו על הזכות לבצע ביקורת לאחר השחרור, כדי לוודא עמידה בתנאי הפרט המותנה. 

במקרה הזה, על אף שנראה שבידי המכס היו די ראיות להוכיח שבפועל כלי הרכב לא שימש כמונית, החליט בית המשפט לעשות כברת דרך ולהתחשב ביבואן בעת מתן ההחלטה.

צוין שעלות כלי הרכב היא כ-500,000 ש"ח. היות והמכס תפס וחילט את הרכב ע"פ סעיפים 188 ו-190 לפקודת המכס, בית המשפט יכול היה גם לחייב את החברה להפקיד גם את שווי הרכב (500,000 ש"ח) בבית המשפט כתנאי לשחרורו, אך במקרה זה הוחלט לחייב את החברה רק בעלות המסים ובתוספת הוצאות משפט, תוך נקיטת צעדים להבטחת זכויות המכס אם תידחה התביעה (כמו שעבוד על הרכב). 

בנוסף, הצו שנתן בית המשפט נקרא "צו עשה זמני" שמשנה את המצב הקיים (מתפיסה במכס- לשחרור), צו כזה ניתן במקרים מעטים, ולרוב, בקשות כאלה נדחות, אלא אם מדובר במצב בלתי הפיך. 

הפניות: 

(1) ת.א. (שלום חיפה) 74330-09-24 יוסף זינאתי ואח' נ' מדינת ישראל-אגף המכס והמע"מ-בית המכס מרכז, החלטה מיום 30.10.24, כבוד השופטת ג'אדה בסול. ב"כ הצדדים לא צוינו. הצדדים רשאים לבקש לערער לבית המשפט המחוזי.